פסק-דין בתיק ב"ל 34342-05-12

1.         לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן - " החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3.4.2012 אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבה של המערערת בגין תאונת העבודה מיום 8.2.2000.

טענות הצדדים

2.        לטענת המערערת, הוועדה לא התייחסה לאישורו הרפואי של ד"ר רוטגולץ, רופא תעסוקתי אשר קבע כי בהשוואה לממצאים רפואיים שתוארו בדו"ח הוועדה משנת 2001 חלה החמרה במצבה של המערערת. כמו כן, הוועדה כלל לא התייחסה לתלונות המערערת כי היא סובלת מכאבים עזים וממושכים המקשים על שנתה.

3.         במועד הדיון שנערך בפני הרשם סילורה הוסיף ב"כ המערערת וטען, כי בפני הועדה עמד צילום רנטגן שהצביע על שינויים ניווניים במקום השבר נשוא תאונת העבודה ועם זאת הועדה בחרה לדחות את הערעור תוך קביעה לקונית : "אין החמרה הקשורה לתאונה" כאשר הועדה היתה צריכה להסביר מדוע ההחמרה במצב של התובעת במקום השבר נשוא התאונה, לא קשורה לתאונה ואת זה היא לא עשתה. לפיכך טוענת המערערת כי יש לקבל את הערעור ולהורות על החזרת עניינה של המערערת לוועדה על מנת שתשקול מחדש האם חלה החמרה במצבה.

4.        ב"כ המשיב מציין כי הערעור דנן הינו ערעור על החלטה של ועדה רפואית לעררים מיום 3.4.12 בעקבות פגיעה מיום 8.2.2000 כאשר האיבר שהוכר הוא שבר ביד שמאל. בהקשר זה מבהיר המשיב, כי גם במכתב האורטופד ואישור ההחמרה נרשם כי תנועות מלאות פרק יד שמאל מכאיבות. הועדה בדקה את המערערת ולא נמצאו כל ממצאים (קלינייים או רנטגניים). הועדה עיינה בצילום שורש כף יד מיום 13.7.11 ומתייחסת גם אליו ומציינת כי מדובר במצב שלאחר שבר רדיוס אונה - שבר מאוחה, הציר שמור. המשטח של המפרקים תקינים. חוזרת ומציינת כי השבר התאחה, אין מגבלות תנועה ומשטח מפרקי שמור. לטענת המשיב מכל האמור עולה, כי הטענות שמעלה המערערת הינן טענות כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה ויש לדחות את הערעור.

הכרעה

6.         אקדים ואציין כי לטעמי דין הערעור להידחות. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי.

7.         על פי סעיף 123 לחוק, החלטות של הוועדה הרפואית לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה. בית הדין לא יתערב בממצאיה הרפואיים של הוועדה הרפואית לעררים כל עוד היא ממלאת את תפקידיה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מוועדה מעין-שיפוטית.

9.         בענייננו, כל טענותיה של המערערת מכוונות כולן לשיקול דעתה הרפואי של הועדה אשר לבית הדין אין סמכות להתערב בו. על פי ההלכה הפסוקה, בית הדין אינו שם עצמו כמומחה לרפואה והוא אינו קובע את דרגת הנכות של הנפגע מאחר שזהו תפקידה של הועדה.

10.                    מעיון בפרוטוקול ישיבת הוועדה מיום 3.4.2012 עולה כי הרכב הוועדה היה מלא ונכון. הוועדה שמעה את תלונות המערערת, עיינה במסמכים המצויים בתיק, לרבות צילום שורש כף יד שמאל מיום 13.7.2011 וביצעה בדיקה קלינית במערערת. הוועדה מציינת כי השבר התאחה, אין מגבלות תנועה והעריכה, על פי שיקול דעתה הרפואי ובמסגרת סמכותה כי לא חלה החמרה במצבה בגין התאונה וקביעת הוועדה לעניין זה הינה עניין רפואי המבוסס על שיקול דעתה המקצועי של הוועדה ובית הדין לא יתערב בקביעה זו.

11.       לא מצאתי, איפוא, כי נפלה במקרה זה טעות משפטית המחייבת התערבותו של ביה"ד ודין הערעור - להידחות.

סוף דבר:

12.      הערעור נדחה.

           כמקובל בהליכים שעניינים בטחון סוציאלי, אין צו להוצאות על אף דחיית הערעור.

הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה בתוך 30 ימים.

ניתן היום, ‏כ"ג חשון תשע"ג (08 נובמבר 2012) , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: